כלל 50 30 20 והאם הוא באמת עובד בישראל

אתם יושבים בסלון בערב, אחרי שהילדים כבר נרדמו, ומנסים להבין לאן נעלם הכסף. מישהי בקבוצת פייסבוק כתבה שהיא עשתה סדר בכסף בעזרת כלל 50 30 20, ואתם פותחים מחשבון בטלפון. חמישים אחוז לצרכים, שלושים אחוז לרצונות, עשרים אחוז לחיסכון. נשמע הגיוני לגמרי. ואז אתם מקלידים את שכר הדירה, מסתכלים אחד על השנייה, ומבינים שהוא לבדו בולע כמעט שליש מההכנסה של שניכם.

נעשה את החשבון יחד. נניח שההכנסה המשותפת שלכם היא 18,000 ש"ח נטו. חמישים אחוז מזה הם 9,000 ש"ח, וזה כל התקציב שהכלל מרשה לכם לצרכים. עכשיו תסכמו: שכר דירה 6,200 ש"ח, ארנונה וועד בית 700 ש"ח, חשמל ומים 450 ש"ח, סופר 3,200 ש"ח, דלק וביטוח רכב 1,300 ש"ח. הגעתם לסכום של 11,850 ש"ח, ועדיין לא קניתם כוס קפה אחת בחוץ.

רוב הזוגות מגיעים בדיוק לרגע הזה ומסיקים שהם נכשלו. המסקנה הנכונה שונה לגמרי. הכלל הזה נבנה עבור שוק אחר, עם מבנה הוצאות אחר, והוא דורש כיול לפני שמשתמשים בו. במאמר הזה נראה לכם איך נראה הכיול הישראלי, עם מספרים על השולחן.

מה בעצם אומר כלל 50 30 20

הכלל מגיע מעולם התקציב האמריקאי, והרעיון שמאחוריו פשוט: במקום לעקוב אחרי ארבעים קטגוריות שונות, מחלקים את ההכנסה נטו לשלושה סלים גדולים.

50 אחוז לצרכים. כל מה שקורה גם אם תישארו בבית חודש שלם: דיור, חשבונות, אוכל בסיסי, תחבורה, ביטוחים, תרופות.

30 אחוז לרצונות. מסעדות, בגדים, נטפליקס, חופשות, חוגים שאינם הכרחיים, קפה בדרך לעבודה.

20 אחוז לחיסכון ולהחזר חובות. קרן חירום, חיסכון לילדים, סגירת מינוס, החזר הלוואות מעבר לתשלום המינימלי.

הכוח האמיתי של הכלל הוא לא באחוזים עצמם. הוא בכך שהוא מכריח אתכם להחליט לאיזה סל שייכת כל הוצאה, וזה בדיוק המקום שבו רוב המשפחות מגלות שהן מסווגות רצונות כצרכים כבר שנתיים.

למה 50 אחוז לצרכים לא ריאלי במרכז

בשוק שבו הכלל נולד, הדיור תופס נתח קטן יותר מהמשכורת מאשר בגוש דן. אצלנו התמונה נראית אחרת, וקל להראות את זה בלי אף מחקר.

ניקח את אותו זוג עם 18,000 ש"ח נטו. שכר דירה של 6,200 ש"ח הוא כבר 34 אחוז מההכנסה. נוסיף שני צהרונים בסכום של 1,800 ש"ח והגענו לארבעים וארבעה אחוזים, לפני חשמל, לפני סופר ולפני טיפת דלק. במצב כזה, סל של 50 אחוז לצרכים לא נכשל בגלל חוסר משמעת. הוא נכשל בגלל אריתמטיקה.

זה לא אומר שהכלל שקרי. זה אומר שהוא מניח מבנה הוצאות שבו הדיור תופס נתח קטן יחסית, ואצלנו הוא הסעיף הראשון והכבד ביותר. משפחה שגרה בפריפריה ומשלמת 3,500 ש"ח שכר דירה יכולה בהחלט להיכנס לתוך 50 אחוז. אותה משפחה בדיוק, עם אותה משכורת, ברמת גן, לא תיכנס לשם גם אם תוותר על כל הבילויים.

שלוש הוצאות בישראל מפוצצות את הסל הזה כמעט תמיד:

• דיור. שכר דירה או משכנתא שמתחילים בשליש מההכנסה ומטפסים משם.
• חינוך לגיל הרך. גנים פרטיים, צהרונים וקייטנות שנעלמים מהתקציב כי חושבים עליהם כזמניים.
• רכב. ליסינג או החזר הלוואה, ביטוח, טסט, טיפולים ודלק. רכב אחד קל להסתיר, שני רכבים כבר לא.

הגרסה הישראלית: 55 25 10 10

במקום לוותר על הכלל, נשנה אותו כך שיתאים למציאות. ההבדל המרכזי הוא פיצול של סל אחד נוסף, שכמעט תמיד חסר בתקציבים ישראליים: סל החריגים. חגים, ביטוח שיניים, תיקון מזגן ותשלום לבית הספר לא קורים כל חודש, אבל הם קורים בשקט במהלך השנה.

החלוקה הזו נראית פחות שאפתנית מחיסכון של 20 אחוז, והיא בדיוק בגלל זה שורדת. משפחה שחוסכת 1,800 ש"ח בכל חודש ולא נוגעת בהם, מגיעה לסוף השנה עם 21,600 ש"ח בצד. משפחה שהצהירה על 20 אחוז, שברה את הקופה בפסח ושוב בספטמבר, מגיעה לסוף השנה עם 4,000 ש"ח ותחושת כישלון.

איך מיישמים את זה בארבעה שלבים

1. מושכים שלושה חודשים אחורה. הורידו דוח מהבנק וממחזור כרטיסי האשראי לשלושת החודשים האחרונים. לא זוכרים, מסתכלים.
2. ממיינים כל שורה לאחד מארבעת הסלים. כל שורה מקבלת סל אחד בלבד. הוצאה שמופיעה בכל חודש באותו סכום היא קבועה, גם אם היא מרגישה כמו מותרות.
3. מחשבים את האחוזים האמיתיים שלכם. חלקו כל סל בהכנסה נטו. הרוב מגלים כאן ששיעור הקבועות שלהם עומד על 62 עד 70 אחוז, וזה המספר האמיתי שצריך לטפל בו.
4. מזיזים אחוז אחד בחודש. בחרו שורה אחת גדולה והקטינו אותה בחודש הקרוב. אחוז אחד מתוך 18,000 ש"ח הוא 180 ש"ח בחודש, כלומר 2,160 ש"ח בשנה, מהוצאה אחת בודדת.

השלב השני הוא זה שמפיל אנשים, כי מיון ידני של שלושה חודשים בגיליון ריק לוקח ערב שלם. מערכת מוכנה כמו באלאנס חוסכת את הבנייה: הקטגוריות והנוסחאות כבר שם, ואתם רק מזינים את הסכומים ורואים את האחוזים מתעדכנים לבד.

מה עושים כשהסל הקבוע עדיין חורג

אם הגעתם לשישים וחמישה אחוזים קבועות, הפתרון לא נמצא בקפה. הוא נמצא בארבע עד חמש שורות הגדולות בטבלה. בדקו לפי הסדר הזה:

• ביטוחים. בקשו ריכוז ביטוחים מהר הביטוח ותראו כמה כפילויות יש לכם. משפחות רבות משלמות פעמיים על אותו כיסוי בריאות.
• תקשורת. סלולר, אינטרנט וטלוויזיה שנחתמו לפני שלוש שנים כמעט תמיד יקרים מהמחיר של היום.
• מנויים. חדר כושר שלא דורכים בו, אפליקציות, אחסון בענן, מנוי לעיתון. סכמו אותם ותופתעו מהסכום השנתי.
• רכב שני. זו השורה הכי כואבת וגם הכי משמעותית. חשבו את העלות החודשית המלאה שלו, כולל ביטוח ופחת, לפני שאתם פוסלים את המחשבה.
• דיור. מעבר לדירה זולה יותר או מיחזור משכנתא הוא מהלך גדול, אבל הוא היחיד שמזיז 5 אחוז ומעלה בבת אחת.

לפני שאתם נוגעים בשורה כלשהי, עקבו אחריה חודש שלם. הרבה זוגות מבטלים מנוי או מקטינים סעיף על סמך תחושה, ואז מגלים שההוצאה בכלל לא הייתה שם. טבלה שמראה לכם את ארבעת האחוזים בכל חודש, כמו זו של באלאנס, הופכת את הדיון בין שניכם משיחה על הרגשות לשיחה על שורות. זה גם מוריד הרבה מהוויכוחים, כי אף אחד לא מאשים אף אחד. שניכם מסתכלים על אותו מספר.

חשבו על זה כך: ויתור על שתי כוסות קפה בשבוע חוסך בערך 200 ש"ח בחודש ודורש מכם מאמץ יומיומי. שיחה אחת של עשרים דקות עם סוכן הביטוח יכולה לחסוך סכום דומה, פעם אחת, בלי שתרגישו בזה שוב.

מה עושים היום

כלל 50 30 20 הוא נקודת פתיחה טובה לחשיבה, אבל בגרסה המקורית שלו הוא מציב לכם רף שלא מתאים לשכר דירה ישראלי ולעלויות של גיל הרך. החלוקה של 55 אחוז קבועות, 25 אחוז שוטפות, 10 אחוז חריגים ועוד 10 אחוז חיסכון עושה את אותה עבודה, ומשאירה מקום לחגים ולתיקון המזגן שיגיעו בכל מקרה. היא לא מבטיחה לכם סכום מסוים בסוף השנה, אבל היא נותנת לכם תמונה אמיתית במקום יעד יפה שנשבר בחודש השני.

הפעולה לערב הזה קטנה: פתחו את האפליקציה של הבנק, מצאו את סכום ההכנסה נטו של החודש שעבר, וכתבו לידו ארבעה מספרים, 55 אחוז, 25 אחוז, 10 אחוז ו-10 אחוז. עכשיו יש לכם את ארבעת הגבולות שלכם. מחר תתחילו למלא לתוכם את המספרים האמיתיים, ותראו איפה בדיוק הפער.